פסק-דין בתיק ת"ק 6235-02-13

בתאריך 14.11.10, ביציאה ממתחם רמי לוי שבקרית חיים, התרחשה תאונת דרכים בין רכב     התובע 1, הנהוג על ידי אשתו, התובעת 2 (להלן: "התובעת") ובין רכב הנתבעת 1, משאית סמיטריילר, הנהוגה על ידי נהג מטעמה, מר אלברט לוי (להלן: "הנהג") והמבוטחת על ידי      הנתבעת 2.

אין חולק כי בעת קרות התאונה, היה הנהג עובדה של הנתבעת 1 והתאונה התרחשה במהלך עבודתו של הנהג אצל הנתבעת 1.

כן אין חולק כי התובע הגיש כנגד הנהג תביעה בת.ק. 43787-06-11 לפיצוי בגין נזקיו בתאונה שבענייננו וכי בתאריך 5.1.12, ניתן בתובענה זו פס"ד, וזאת בהעדר הגנה ובהעדר התייצבות מטעמו של הנהג.

לטענת התובעת, ארעה התאונה כאשר ביקשה לצאת ממתחם החניה של רמי לוי, תוך פניה ימינה. בהגיעה ליציאה, עצרה את רכבה הואיל ובדרכה היה מוצב תמרור המחייבה במתן זכות קדימה. באותו שלב, ראתה את המשאית עומדת משמאלה, במקביל לאי התנועה שבצד ימין הכביש אליו ביקשה התובעת להיכנס.

לאחר שהתובעת וידאה כי המשאית עומדת, החלה ביציאה מהמתחם, תוך פניה ימינה.

בדיוק באותו שלב, החלה המשאית בנסיעה ופגעה עם הגלגל הקדמי ימני שלה בדופן הקדמי שמאלי של רכב התובעת.

הנני מקבלת כמהימנים עליי לחלוטין את דברי עדותה של התובעת כי אכן כך התרחשה התאונה.

דברים אלה מתאשרים באופן מלא בעדותו של מר דבאח חנא, מאבטח בכניסה למתחם הקניות, שראה את התאונה וכאשר אף בעדותו שלו נתתי אמון.

העד מאשר באופן חד משמעי כי עובר ליציאת התובעת מהמתחם, היתה המשאית במצב של עצירה, במקביל לאי התנועה וכי המשאית החלה בנסיעה כאשר התובעת החלה אף היא בנסיעה.

הנני דוחה את טענות הנתבעות כאילו לא היתה המשאית בעצירה כלל, אלא בנסיעה רצופה, אם כי איטית.

אף צילומי מקום אירוע התאונה ומידות אי התנועה, כפי שהוגשו לביהמ"ש, אין בהם כדי לחייב שינוי קביעתי כי הוכח שעובר לתאונה היתה המשאית בעצירה מוחלטת.

לא הובאו נתונים מדוייקים על אופן עצירת המשאית, ביחס לאפשרות הכניסה והיציאה מהמתחם, וייתכן כי אכן בעצירתה כך - חסמה המשאית את אפשרות הכניסה למתחם לפרק זמן קצר, שבמהלכו לא ביקשו כלי רכב אחרים להיכנס למתחם זה.

הנני קובעת כי הוכחה אחריותו של הנהג לאירוע התאונה, כאשר נהג ברשלנות ובחוסר זהירות עת החל בנסיעתו ישר קדימה, לאחר שהיה במצב של עצירה, וכאשר בעשותו כן לא ראה כלל את הנעשה מימינו ולא ראה את רכב התובעת הנכנס לדרך לפניו ופגע בו.

עם זאת, הנני קובעת כי אף התובעת תרמה ברשלנותה לאירוע התאונה.

לקביעתי, היה עליה לוודא כי נהג המשאית ער ליציאתה ממתחם החניה (על ידי צפירות שיתריעו על כך) וכאשר היה עליה לצפות כי המשאית תתחיל בנסיעתה קדימה, כאשר נהגה אינו מבחין ברכבה, המגיע מימינו.

הנני קובעת את אחריותה של התובעת לתאונה בשיעור של 20%.

הוכח כי בתאונה נגרמו לרכב התובעים נזקים בסך של 6,923 ש"ח.

כן נשאו התובעים בשכ"ט השמאי בסך של 696 ש"ח.

סה"כ 7,619 ש"ח.